החלטה בתיק בש"א 13820/05

המבקשת היא בעלת מניות במועדון הכדורגל הפועל ת"א בע"מ (להלן - "החברה"). החברה היא בעלת הזכויות לניהול והפעלה של קבוצת הכדורגל הפועל ת"א (להלן - "הקבוצה"). בין החברה לבין שלושה יחידים שהם המשיבים 5-7 בבקשה זו (להלן - "הרוכשים"), נחתם הסכם לניהול הקבוצה הנושא תאריך 8.6.05 (להלן - "ההסכם"). המשיבות 1-3 שהן חברות המחזיקות במניות החברה (להלן - "המוכרות"), ניצבות, מטעם החברה, מאחורי ההסכם. ההסכם נקשר למשך עונת המשחקים 2005-2006 והוא עתיד להסתיים ביום 31.5.06. ניתנה אופציה להארכת תקופת ההסכם לעונת משחקים נוספת. האופציה מוגבלת בתנאים מסויימים.

המבקשת נקטה בהליך של המרצת פתיחה כנגד המשיבים במגמה לקבל פסק דין המצהיר על בטלותו של ההסכם. בד בבד עם זה, הגישה את הבקשה דנן  לסעד זמני. תכלית הסעד היא להורות שההסכם לא יבוצע ולא ייושם עד שינתן פסק הדין של בית המשפט בהמרצת הפתיחה.

המבקשת סומכת את טענתה לבטלותו, בין מעיקרה ובין בדיעבד, של ההסכם על הטעמים הבאים:

א.      ההסכם לא אושר כנדרש במוסדות המוסמכים של החברה. הישיבה ביום 14.6.05 הנחזית להיות ישיבת דירקטוריון החברה שבה אושר ההסכם, חסרת כל תוקף וחסרת כל ממש משום שהנוכחים בה לא היו הדירקטורים של החברה;

ב.      ההסכם עוקף את זכות הסירוב הראשונה הנתונה למבקשת לפי תקנות החברה. זכות הסירוב מתייחסת למכירת מניות החברה או להעברתן. ההסכם אמנם מכונה או מתיימר להיות הסכם ניהול, אך הוא הלכה למעשה שווה ערך למכירת המניות. המוכרות סירבו להצעת המבקשת לקבל לידיה את ניהול הקבוצה בתנאי ההסכם או אפילו בתנאים טובים יותר;

ג.        ההסכם מרוקן את החברה מכל תוכן, מותיר בידה חובות עתק ובהעדר מקורות הכנסה, המועברים כולם לרשות הרוכשים, לא תוכל החברה לסלק את חובותיה. יתר על כן לפי ההסכם מחוייבת החברה להזרים סך של 5,000,000 ש"ח לקבוצה;

ד.      באישור ההסכם יש משום קיפוח של זכויות המבקשת כבעלת מניות מיעוט בחברה;

ה.      ההסכם מעביר את כל סמכויות הדירקטוריון לרוכשים והדבר נוגד את הוראות הדין.

המוכרות טוענות בתשובה (ולתשובתן מצטרפים שאר משיבי הבקשה דנן) שאין לחמשת הטענות הללו כל שחר. ההסכם אושר כדין בדירקטוריון החברה. הנוכחים בישיבת אישור ההסכם הם דירקטורים המכהנים בתפקידם כבר זמן ניכר. הם או מי מהם השתתפו בישיבות דירקטוריון שבהן נכח מנהל המבקשת שגם הוא דירקטור בחברה. הדירקטור הזה לא כפר בסמכותם של אותם דירקטורים ולא טען טענות נגדם. כיוון שהדירקטורים הללו מונו כדין (אף על פי שלא דווח על מינויים לרשות החברות) וכיוון שמנהל המבקשת מושתק מלטעון כלפי כשרות הדירקטורים הללו, אין בסיס לטענה בדבר חוסר תוקף של ההסכם בשל חוסר כשרות החותמים או המאשרים.

ההסכם אינו עוקף את זכות הסירוב (שהמשיבים אינם חולקים על קיומה) שכן אין מדובר בהסכם להעברת או למכירת מניות החברה, אלא הסכם לשכירת שירותי ניהול של הקבוצה (ההסכם מעיד על עצמו כי החברה "ממנה... את המנהלים לנהל את הקבוצה..."). ודוק, ההסכם מתייחס לניהול קבוצת הבוגרים של הפועל ת"א, זו הקבוצה המשחקת בליגת העל המופעלת ע"י ההתאחדות לכדורגל בישראל.

בישיבת הדירקטוריון שאישרה את ההסכם הועלתה הצעה של מנהל המבקשת לקבל לידיו את הניהול בתנאי ההסכם. ההצעה נדונה והדירקטורים דחו אותה בשל חוסר אמון במנהל המבקשת. פרוטוקול הישיבה מראה כי הותרס כלפי מנהל המבקשת שבעבר כבר ניהל את הקבוצה ולא הוכיח יכולות ניהול טובות ולא השיג תוצאות טובות. הובע גם אי אמון ביכולתו הכלכלית או ביכולת הכלכלית של המבקשת, בין היתר נוכח העובדה שלא עמדה במחוייבויותיה הכספיות כלפי החברה.

המוכרות חולקות על הטענה שההסכם גרם לקיפוח המבקשת באיזו דרך ובאיזה אופן שהוא. המבקשת איננה מצביעה על נזק העלול להיגרם לה. היא איננה מצביעה גם על חוסר תום לב או מרמה מצד המוכרות או מצד דירקטוריון החברה כלפי המבקשת. אין זה נכון שההסכם שולל מן החברה אפשרות להשיג הכנסות שיועילו לצמצום חובות החברה בגלל גרעון עתק של הקבוצה. אכן מכח ההסכם אין הרוכשים מחוייבים בפרעון חובותיה של החברה. הם מחוייבים להעמיד תקציב לתפעול שוטף של הקבוצה (נקבע שיעור מינימלי של תקציב וכן נקבעו מגבלות נוספות) אך מנגד הם זכאים לקבל כ-75% מן הרווח התפעולי השוטף. יתר הרווח יועבר לחברה והוא ישמש לסילוק חובות החברה. המוכרות אינן מכחישות שהמצב הכספי של החברה אינו טוב והקבוצה סובלת מגרעון גדול (כמו רוב קבוצות הכדורגל, אם לא כולן) אולם ההסכם אינו משנה את תמונת המצב לרעה. להיפך, יש עמו פרוגנוזה חיובית. שכן עיקר הנטל הכספי של הניהול השוטף של הקבוצה בעונת המשחקים הקרובה נופל על הרוכשים ואם יהיו הכנסות אפשר יהיה בעזרת החלק המועבר לחברה להקטין את חובות העבר. לענין זה מצבה של המבקשת הוא כמצב המוכרות,וכשם שהן אינן ניזוקות אלא יכולות להביט לפנים בתקווה, אף גם המבקשת כך.

ההסכם אינו מרוקן את החברה מכל תוכן. הוא מותיר בידי הדירקטוריון את הפיקוח על קבוצת הניהול והוא הסכם מקובל בקרב חברות בישראל במיוחד כאשר החברה המנוהלת זקוקה להליכי הבראה.

לבד מזה טוענים המוכרים כי קבלת הבקשה פירושה גרימת נזק כספי עצום ומיידי לחברה, כיוון שעונת המשחקים קרובה מאוד, כבר התנהלו ומתנהלות פעולות הכנה לעונת המשחקים, בידי הרוכשים. פעולות אלה כרוכות בהשקעות כספיות ועצירתן ע"י עצירת מימוש ההסכם בלי שיש דרך חליפה, תגרום לקריסת הקבוצה ולמניעת יכולת ההשתתפות שלה במשחקי הליגה.

המבקשת המציאה לביהמ"ש "תשובה לתשובה" ובה עמדה על כל אחד מראשי הטענה שלה כמתואר לעיל. יתר על כן היא הביעה סברתה שלחלק מראשי הטענה לא נמצא כל מענה בתשובת המוכרות.

שקלתי את הבקשה ואת נימוקיה ועיינתי בה ובתשובות לה עיין היטב. לא מצאתי טעם מספיק לקבל את הבקשה.

ברור שבשלב הדיוני הזה אין מקום שאקבע מסקנה חרוצה ביחס לכל אחד מראשי הטענה. כללית אני סבור שסיכויי ההצלחה של ההליך העיקרי מעטים. ההסכם, על פניו ומתוכו, מלמד שאין הוא הסכם למכירת מניות ואין הוא מרוקן את החברה מכל תוכן. אכן ההסכם מעביר את ניהול הקבוצה לידי קבוצת ניהול. כיוון שניהול הקבוצה הוא ליבת הפעילות העיקרית של החברה, ממילא ברור שניהול זה הוא הצרכן של עיקר ההשקעה הכספית ומי שמשקיע הוא גם זה שזכאי להנות מעיקר הרווח התפעולי. הדגש הוא על השקעה תפעולית ועל רווח תפעולי. שני אלה הועברו, עיקרם ורובם, לרוכשים. אולם ההעברה היא לתקופה מוגבלת. בתוך התקופה הזו ובוודאי לאחריה החברה אינה משמיטה מתחת ידיה את השליטה בנכסים שלה.

כיוון שההסכם הוא הסכם ניהול, וכיוון שהחברה אינה נפרדת מהון המניות שלה, ואפילו לא מחלקו, אין לכאורה בסיס לטענה של הפרת זכות הסירוב הראשונה המוקנית לבעלי המניות העיקריים של החברה. אינני מוציא מכלל אפשרות ש"הרמת מסך" מעל הסכם הנחזה להיות הסכם תפעול תגלה שמדובר, הלכה למעשה, בהעברת הבעלות על החברה. אולם, בשלב הזה כל עוד המסך לא הורם, אין לנו אלא את מה שנמצא ב"קדמת הבמה" היינו ההסכם עצמו שלפי פשוטו  אינו מבסס את טענות המבקשת.

כיוצא בזה, נראה לי - שוב על פני הדברים - שההסכם אושר כדין בדירקטוריון החברה בידי דירקטורים שאין מקום לפקפק בכשרותם.